| | | | | | |

זכויות יוצרים בינלאומיות - חשיפה תרתי משמע מאת יריב קדם

 


מאת יריב קדם, עו''ד (LL.B, LL.M)
יריב קדם ושות' - משרד עו''ד

האם יצירה שנוצרה בישראל תהיה מוגנת בזכות יוצרים גם ביתר מדינות העולם? באלו מדינות תחול ההגנה, ובאלו תנאים? על כך יפורט ברשימה להלן.

''זכות יוצרים'' בישראל מוגדרת כיום בסעיף 1(2) לחוק זכות יוצרים, 1911, ומכוחה מוגנת, בין השאר, זכות יחיד להציג, להעתיק, לקרוא, לפרסם, להוציא לאור, לתרגם, להפיק - יצירות ספרותיות, דרמטיות, מוזיקליות ואמנותיות כגון מאמרים, ציורים, שירים, פזמונים, פסלים, סרטים, ועוד. המגמה בעולם היא להרחיב את הגנת זכות יוצרים גם לגבי תוכנות מחשב. ואכן, ההגדרה ''יצירה ספרותית'' בישראל, כוללת כיום גם תוכנה של מחשב (סעיף 2א לפקודת זכות יוצרים, 1924). במאמר מוסגר יצויין, כי בהתקיים תנאים מסויימים ניתן להגן על תוכנת מחשב גם באמצעות פטנט, ולא רק באמצעות דיני זכויות יוצרים, אולם זהו עניין לרשימה אחרת.

ככלל, כל מדינה מספקת הגנת זכות יוצרים לגבי יצירות של אזרחיה, או לגבי יצירות שפורסמו בה לראשונה. אולם הסכמים בין מדינתיים, ואמנות בינלאומיות, מאפשרים הרחבה של הגנת זכות יוצרים גם ליוצרים שהם אזרחים או תושבים של מדינה אחרת, או ליצירות שפורסמו לראשונה במדינה אחרת.

על מנת שהוראות הסכם או אמנה אליה הצטרפה מדינה יהיו ברי אכיפה בה, לא די שמדינה תצטרף כצד לאמנה, ועליה גם לאשרר את הוראותיה, לפי דיניה הפנימיים.

נכון למועד כתיבת שורות אלו (נובמבר 2006), ישנן 192 מדינות החברות באו''ם. נוסף על אלו ניתן למנות גם את מדינת הותיקן, שאינה חברה באו''ם, ואת טייוואן, שהיתה אמנם מהמדינות הראשונות שהקימו את האו''ם ואף חברה קבועה במועצת הביטחון של האו''ם, אולם איבדה את מעמדה וחברותה באו''ם לטובת סין, לאחר המהפכה הקומוניסטית, וכיום אף אינה זוכה לקבל מעמד של מדינה מהקהילה הבינלאומית, בעיקר על רקע התנגדותה של סין לכך.

ההסדרים המרכזיים להגנת זכות יוצרים במישור הבינלאומי כלולים ב''אמנת ברן'', ב''אמנה העולמית לזכות יוצרים'', בהוראות הסכם TRIPS, ובהסדרים נוספים, עליהם יפורט להלן.

''אמנת ברן'', או בשמה המלא ''אמנת ברן להגנת יצירות ספרותיות ואמנותיות'' (Berne Convention for the Protection of Literary and Artistic Work), אומצה לראשונה בברן, שוויץ, בשנת 1886, ותוקנה מספר פעמים במשך השנים (הפעם האחרונה, בשנת 1979). היא מנוהלת כיום ע''י הארגון העולמי לקניין רוחני (WIPO). מספר המדינות החברות באמנת ברן כיום הינו 162, וכולן אימצו את הוראות אמנה זו כחלק מהדין הפנימי שלהן, לרבות ישראל, שעשתה כן בצו זכות-יוצרים (אמנת ברן), התשי''ג-1953, שהינו בתוקף בישראל החל משנת 1950.

אמנת ברן קובעת קריטריונים להגנת זכות יוצרים לגבי יצירות שפורסמו באחת או יותר מהמדינות החברות בה, או שיוצריהן הם אזרחים או תושבי קבע בהן, אף אם לא פורסמו. אין כל דרישות פורמאליות על מנת שיצירה תזכה להגנת זכות יוצרים לפי אמנה זו, כגון רישום אצל רשם זכויות יוצרים, הודעת זכות יוצרים על היצירה, תעודה נוטריונית או כיוב'. בתנאים מסויימים תורחב הגנת זכות יוצרים לפי אמנת ברן גם למדינות שאינן חברות בה. כך הוא המצב, למשל, אם יצירה נתפרסמה ב''אותו זמן'' (בפועל- בתוך 30 יום זו מזו), הן במדינה חברה והן במדינה שאינה חברה באמנת ברן.

כאלטרנטיבה למדינות שלא היו מעוניינות להצטרף לאמנת ברן, לרבות מדינות מתפתחות וברית-המועצות דאז, שסברו כי ההגנה שמעניקה אמנת ברן תיצור הטבה עודפת ליוצרים ממדינות מערביות ומפותחות, לעומת יוצרים במדינות המתפתחות, יזם הארגון לשיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות מטעם האו''ם (UNESCO), את ''האמנה העולמית לזכות יוצרים'', ה- UCC (Universal Copyright Convention), שנחתמה לראשונה בג'נבה, שוויץ, בשנת 1952.

האמנה העולמית לזכות יוצרים מעניקה הגנת זכות יוצרים חלשה ומוגבלת יותר למדינות החברות בה, מאשר אמנת ברן. סך של 100 מדינות, במצטבר, הצטרפו לאמנה זו (לגרסת 1952 ו/או לגרסת 1971), אך לא כולן אימצו אותה לדינים הפנימיים שלהן. ישראל אימצה בשנת 1955, את גרסת האמנה מ- 1952, בצו זכות-יוצרים (האמנה העולמית), התשט''ו-1955.

לזכות יוצרים, לפי הוראות האמנה העולמית, מוענקת הגנה צרה ומוגבלת יותר מאשר לפי אמנת ברן. כך, להבדיל מאמנת ברן, האמנה העולמית לזכות יוצרים מכירה בזכות של המדינות החברות בה לדרוש תנאים פורמאליים, כגון רישום זכות יוצרים, הנפקת תעודה נוטריונית על זכות יוצרים, ועוד, כתנאי להענקת זכות יוצרים בהן, אולם גם קובעת, כי תחליף מספק לכך יהיה הודעת זכות יוצרים הכוללת את הסימון ©, יחד עם שם בעלי הזכות, והשנה של הפרסום הראשון, על כל העתקיה המורשים של היצירה, החל ממועד הפרסום הראשון של היצירה, באופן ובמיקום שיהיה בהם להוות הודעה סבירה על דרישת זכות היוצרים ביצירה. כך גם תקופת היוצרים לפי האמנה העולמית לזכות יוצרים היא לפחות 25 שנה לאחר מות היוצר, בעוד שתקופת ההגנה לפי אמנת ברן הינה לפחות 50 שנה לאחר מות היוצר (למעט סרטים וצילומים- להם תקופת הגנה קבועה של 50 שנה ו- 25 שנה, בהתאמה). הבדל מרכזי נוסף - לתושבי קבע במדינות החברות באמנת ברן מוענק אותו מעמד, לצורך האמנה, כשל אזרחי מדינות אלו, בעוד שלפי האמנה העולמית לזכות יוצרים, הענקת זכויות למי שאינו אזרח במדינה חברה, נתון לשיקול דעתה של כל מדינה בנפרד.

למדינות שאימצו את הוראות האמנה העולמית לזכות יוצרים בשתי גרסאותיה, יגברו ההוראות של הגרסה משנת 1971. אולם במדינות שאימצו הן את ההסדר לפי אמנת ברן, והן את ההסדר לפי האמנה העולמית לזכות יוצרים, יגברו הוראות אמנת ברן. האמנה העולמית לזכות יוצרים הלכה ואיבדה ממשמעותה, גם לאור הצטרפות מדינות החברות בה, לארגון הסחר העולמי.

האמנה המכוננת את ארגון הסחר העולמי, נכנסה לתוקפה ביום 1 לינואר 1995. מטרתו העיקרית של ארגון הסחר העולמי היא אבטחת פעילות מסחרית תקינה וחופשית בין מדינות. בלב הארגון עומדים ההסכמים המכוננים שיטת סחר רב-לאומית, שבאו כתוצאה ממשא-ומתן רב-לאומי שנערך במסגרת סבב אורוגוואי לשכלול הסכמי GATT (General Agreement on Tariffs and Trade), בין השנים 1986 ל- 1994. הסכמי GATT מגבשים כיום את חוקי הארגון לגבי סחר בסחורות, אך מהווים רק נדבך אחד של הארגון. הנדבכים הנוספים עוסקים בסחר לגבי שירותים, בהיבטים רלוונטיים של קניין רוחני הכלולים בהסכם TRIPS, וביישוב סכסוכים. המדינות החברות בארגון הסחר העולמי (WTO), התחייבו לקבל על עצמן לאמץ אל הדין הפנימי שלהן את הוראות ההגנה על זכויות יוצרים הכלולות באמנת ברן (גרסת פריס, 1971), בהתאם להוראות הסכם TRIPS הנוגעות לזכויות יוצרים, אולם זאת ללא סעיף 6bis לאמנת ברן, המתייחס ל''זכויות יוצרים מוסריות''.

זכות יוצרים מוסרית, החלה גם בישראל (לפי סע' 4א לפקודת זכות יוצרים), מקנה ליוצר את הזכות כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים, ושלא ייעשה ביצירתו כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה, העלולה לפגוע בכבודו או בשמו. זכותו זו אינה תלויה בזכותו החמרית באותה יצירה, והיא תעמוד לו אף לאחר שזכות זו, כולה או מקצתה, הועברה לאחר. למרות האמור, ניתן לוותר על זכות מוסרית ביצירה, באופן מלא או חלקי. דוגמאות לויתור חלקי על זכות מוסרית הינן נוסחי רשיונות המוצעים ע''י ''הפדרציה לתוכנה חופשית'' (Free Software Federation ? FSF), לשימוש ע''י יוצרי תוכנות (GPL) (תורגם לעברית ע''י עו''ד חיים רביה), ואף לשימוש ע''י יוצרי מסמכים כתובים (FDL) (תורגם לעברית ע''י עו''ד חיים רביה). במהותם, רשיונות אלו מתירים שימוש, לימוד, העתקה, שינוי, והפצה חוזרת ונשנית של תוכנה או מסמך, בהתאמה, בכפוף לתנאים מסויימים, לרבות אזכור שמותיהם של היוצרים ומעדכני היצירה, על קוד המקור של עותקי היצירה המקורית וגרסאותיה.

עם כינון ארגון הסחר העולמי, נקבע לוח זמנים להתאמת החוקים במדינות השונות, בהתאם להסכם TRIPS. למדינות המפותחות ניתנה שנה אחת לעשות כן, למדינות מתפתחות ניתנו 5 שנים (עד שנת 2000), ולמדינות הפחות מתפתחות ניתנה תקופה של 11 שנים (עד שנת 2006), שהוארכה עבור פטנטים לתרופות עד 2016.

ישראל אימצה את הוראות הסכם TRIPS בשנת 1999. במסגרת זו הוצא, בין השאר, צו זכות יוצרים (הסכם טריפס), התש''ס - 1999, ותוקנה פקודת זכות יוצרים, 1924, לשם הרחבת הגדרת ''יצירות ספרותיות'' גם לתוכנות מחשב.

כתוצאה מהצטרפות המדינות לאמנות כאלו או אחרות, לפי בחירתן, יש דמיון רב בתנאים, בסוג, ובהיקף ההגנה שניתנת לזכות יוצרים ביצירה, במדינות השונות. אולם, בוודאי שאין אחידות.

כך, אף שרוב מכריע של מדינות העולם הצטרף ואישרר אחת או יותר מהאמנות לעיל, ישנן מדינות שאינן חברות באף אחת מהן. כך הוא המצב לגבי 20 מדינות, שהחשובה שבהן היא טייוואן. במדינות אלו הגנת זכות יוצרים תלויה בחוקי המדינות, ויש לבחון את הדרישה לקיומם של תנאים פורמאליים להגנת זכות יוצרים, הגנה על זכויות מוסריות, הרחבת זכויות יוצרים על תוכנות, מאגרי מידע, ועוד, בנפרד לכל מדינה. מדינת Lao היא המדינה היחידה כיום שאימצה את האמנה העולמית לזכות יוצרים ועדיין אינה חברה בארגון הסחר העולמי, או באמנת ברן. לפיכך, במדינה זו עדיין יחולו הוראות אמנה זו כגון הצורך בהודעת זכות יוצרים כתנאי תוקף לתחולתה, תקופת זכות יוצרים של 25 שנה לאחר מות היוצר וכד'. יתר המדינות חברות בארגון הסחר העולמי, או באמנת ברן.

המדינות החברות הן בארגון הסחר העולמי והן באמנת ברן (כגון ארה''ב, קנדה, בריטניה, צרפת, גרמניה, סין, יפן, ישראל ועוד), נהנות מזכות יוצרים בהיקף רחב יחסית- הגנת זכות היוצרים אינה מצריכה עמידה בתנאים פורמאליים כלשהם, והיא חלה על הזכות המוסרית ביצירה, מורחבת לתוכנות מחשב, וכו'.

לאלו החברות רק באחת מבין האמנות, היינו, בארגון הסחר העולמי (כגון הקהילה האירופאית, אנגולה, האיים המלדיביים, פפואה גינאה-החדשה, אוגנדה, ועוד), או באמנת ברן (כגון הותיקן, אנדורה, בוסניה והרצגובינה, סרביה, דרום קוריאה, מונקו, רוסיה, אוקראינה, ועוד), אולם לא בשתיהן, הגנת זכות יוצרים תחול בהיקף מוגבל יותר, בהתאם להוראות האמנה הרלוונטית.

בהסכמים ואמנות נוספים, כגון אמנת זכות יוצרים (WCT) של הארגון העולמי לקניין רוחני (הכוללת, בין השאר, הרחבת הגנת זכות יוצרים על תוכנות מחשב ומאגרי נתונים, כלפי הצדדים החתומים ישירות על אמנת ברן, אך מבלי לחול על אמנות אחרות כגון TRIPS), דירקטיבות של הקהילה האירופאית, ועוד, נעשה נסיון הן לשכלל ולהרחיב את זכות היוצרים במדינות החברות בהן, עקב התקדמות הטכנולוגיה, והן לאחד, ולמצער לצמצם את ההבדלים, בין הדינים השונים במדינות. אולם עקב הצטרפות מדינות מסויימות לאמנות אלו, בעוד שאחרות לא הצטרפו, הדיפרנציאציה בחוקים החלים על זכויות יוצרים בין המדינות שהצטרפו לאמנות, למדינות שלא הצטרפו, דווקא גדלה.

המסקנה הינה, כי על אף הבסיס הרחב המשותף לדיני זכויות יוצרים במדינות העולם, דיני זכות יוצרים משתנים ממדינה למדינה, בהתאם לדינים ולמשטר האמנות החל על כל מדינה. יצירה המוגנת בזכות יוצרים במדינה מסויימת, עלולה להיות חשופה מפני הגנת זכות יוצרים במדינה אחרת, בין עקב סוג היצירה (כגון תוכנת מחשב או מאגר נתונים), בין עקב כך שלא התקיימו תנאים פורמאליים להתגבשות הזכות (כגון הודעת זכות יוצרים), בין עקב כך שהיקף ההגנה מצומצם יותר (כגון העדר הגנה על ''זכויות מוסריות''), בין עקב תקופת הגנה שונה, ובין מסיבות אחרות.

לחשיפה זו השלכות על ההתנהגות הרצויה של היוצר. כך, על יוצר של תוכנת מחשב, למשל, לברר באלו מדינות לא חלה הגנת זכות יוצרים על התוכנה, ולשקול לרשום פטנט על תוכנה באותן מדינות.

כך גם רצוי לכלול הודעת זכות יוצרים על כל עותק של היצירה החל ממועד פרסומה לראשונה, על מנת לאפשר הגנה במדינות המעטות שעדיין אינן חברות באמנת ברן או בארגון הסחר העולמי. נוסף על כך, אף שבמדינות רבות אין צורך בהליך פורמאלי של רישום היצירה כתנאי תוקף לתחולתה, הליך של רישום, כגון אצל רשם זכויות יוצרים בארה''ב, יכול לסייע בהוכחת מועד יצירת היצירה, במקרה של מחלוקת. ניתן לתעד מועד היווצרותה של יצירה גם בדרכים אחרות, כגון משלוח היצירה מהיוצר אל עצמו, בדואר רשום, במעטפה שנשמרת סגורה עד למועד ההוכחות בדיון משפטי בעניין (חותמת הדואר על המעטפה תעיד על קיומה של היצירה, לפחות באותו מועד). מעניין לציין בעניין זה שרות הפקדה המסופק באתר האינטרנט copyrights.org.il.

דרכי פעולה כגון אלו, יש בהם לסייע בהתגברות על הפערים בדיני המדינות השונות, על מנת שיצירה תוכל לקבל תוקף והגנה מירבית במישור הבינלאומי.

לסיכום, יצירה שנוצרה בישראל לא בהכרח תהיה מוגנת באותו אופן, היקף או תנאים, אם בכלל, גם ביתר מדינות העולם, והדבר תלוי בחוקיה הפנימיים של כל מדינה, ובאימוצה את ההסדרים הבינלאומיים בנושא זכויות יוצרים.

Copyrights © Yariv Kedem & Co. ? Law Offices, 2006
אודות הכותב:
משרד עו"ד יריב קדם (LL.B, LL.M), עוסק בניהול תיקי קניין רוחני בישראל ובחו?ל, בהסדרים מסחריים לפיתוח ולניצול זכויות קניין רוחני, ביעוץ משפטי בכל תחומי הקניין הרוחני, היזמות, והמשפט המסחרי הבינלאומי. המשרד עוסק בייצוג לקוחות בהתנגדויות לרישום פטנטים וסימני מסחר בפני רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר בישראל, ובייצוג והופעות בפני בתי המשפט השלום, בתי המשפט המחוזיים, ובית המשפט העליון, לרבות לאכיפת זכויות קניין רוחני, ותיקים מסחריים.
משרד עו"ד יריב קדם ( http://www.kedem-law.co.il/index.files/homepageh.htm ) מייצג לקוחות מגוונים, החל מחברות רב לאומיות וכלה בחברות קטנות יותר, שותפויות, ואנשים פרטיים.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי