| | | | | | |

קניין רוחני מאת עורך דין גיל נדל

צמד המלים "קנין רוחני" (intellectual property), הלקוח מתחום המשפט, צבר תהודה ניכרת בשנית האחרונות, עד שסביר להניח כי מעטים האנשים הפועלים במגזר העיסקי שלא נתקלו במונח זה.

מאחרי המלים קנין רוחני עומד עולם שלם של זכויות. ביניהן נציין את סימן המסחר, שרישומו מקנה לבעליו את הבעלות זכות השימוש הבלעדית באותו סימן. באמצעות רישום סימן מסחר יכול בעל מותג להגן על המותג ולמנוע מאחרים להשתמש במותג זה. נציין גם את זכות היוצרים ? שהיא זכותו הקניינית של מחבר יצירה אומנותית, ספרותית, מוסיקלית ועוד (ספר, תמונה, סרט, עיצוב אדריכלי, תוכנה ועוד ועוד) באותה יצירה. לא נשכח לציין גם את הפטנט ואת המדגם.

הרעיון מאחרי דברים אלו הוא שכשם שלאדם קיים קנין פיזי (מקרקעין הרשומים על שמו, מטלטלין בחזקתו וכיו"ב), כך יתכן שלאדם יהיה קנין רוחני ? זכויות בלתי מוחשיות שהן שלו.

מתוך כל הפריטים המצויים בסל הקניין הרוחני, בחרנו הפעם לעסוק בהיבט אחד של סימן המסחר. כאמור, באמצעות רשום סימן מסחר יכול בעל מותג להגן על מותר הנושא מותג ידוע ("מותג") ולמנוע מאחרים להשתמש בו. ההגנה על המותגים מככבת תדיר בבתי המשפט בעיתונות הכלכלית היומית, ובכל שבוע (ואין זו הגזמה) ניתן לקרוא בעיתונים על תביעה שהגישה חברת פלונית כנגד חברה אחרת בשל עשיית שימוש שלא כדין במותג שלה, בשל "זיוף" מוצרים שלה וכיו"ב.

ואכן עשיית שימוש בסימן מסחר של אחר ללא רשות מקנה לבעליו של הסימן מגוון סעדים משפטיים כנגד המפר: החל ממניעת שיווק המוצר המפר, השמדת המוצר המפר, וקבלת פיצויים בגין ההפרה ? הכל, כמובן, על פי החלטת בית המשפט. בתי המשפט אינן מהססים לתת החלטות לטובתו של בעל סימן המסחר ולהוציא צווים מתאימים. טועה מי שטוען (לפחות לגבי תחום זה) כי לחוק אין שיניים. במקרים מסויימים, יבוא ושיווק של טובין המפרים סימן מסחר מהווים עבירה פלילית, שעונשה המקסימלי יכול להגיע לשלוש שנות מאסר.

חזית מרכזית בכל הנוגע לסימני מסחר הינה היבוא. החל מתחילת שנות התשעים הנהיגה מדינת ישראל את מדיניות החשיפה ליבוא, שבאה לידי ביטוי בהפחתה הדרגתית ומשמעותית של שיעורי המכס על טובין מיובאים, בד בבד עם הגמשה ניכרת של דרישות רגולטריות (רשיונות יבוא, מכסות וכיו"ב). כיום נהנה הצרכן הישראלי משפע של מוצרים מיובאים המגיעים במחירים תחרותיים ביותר; "אסמינו ומחסנינו מלאו כל טוב והחנויות גדושות בשפע מן המיטב בעולם כולו" ? אמר בית המשפט העליון באחד מפסקי הדין.

עם הגידול הניכר ביבוא לישראל החריפה התופעה של פגיעה בסימני מסחר, וכמות גדולה והולכת של טובין מיובאים (בעיקר מהמזרח) נחשדה כמפירה סימני מסחר. בעקבות הצטרפותה של מדינת ישראל לארגון הסחר העולמי, וחתימתה על הסכם הטריפס הדן בהגנה על קנין רוחני, הוקשחה האכיפה. בשנת 1999 תוקנה פקודת המכס, והכניסה את רשות המכס כשחקן פעיל בענין. החוק מאפשר לרשות המכס, לאחר קבלת תלונה מבעל זכויות על הפרה של סימן מסחר (או של זכות יוצרים) ביבוא טובין, לעכב את הטובין תחת פיקוחה ולא לשחררם לידי היבואן, וזאת עד לקבלת החלטה של בית המשפט בתביעה שבין בעל סימן המסחר לבין היבואן. על מנת שרשות המכס תעכב את הטובין נדרש בעל הסימן להפקיד ערבויות מתאימות ולהגיש תביעה משפטית כנגד היבואן. יחד עם זאת, במקרים של הפרה בוטה ו/או במשלוחים קטנים, מעכבת רשות המכס את הטובין מיוזמתה ו"מזמינה" את היבואן להגיש תביעה כנגדה, גם אם בעל הזכויות נותר אדיש. (בהדזמנות אחרת נדון בבעייתיות הכרוכה ב"יוזמות העצמאיות" הללו של רשות המכס.

מדיניות אכיפה זאת, שיש לה הצדקה ברורה ותועלת רבה, עלולה ליצור עיוותים במקרים של יבוא מקביל. ככלל, ההלכה המושרשת במשפט הישראלי הינה כי יבוא מקביל של מותגים (דהיינו שיבואן, שאינו היבואן הבלעדי, מייבא מותג מקורי באמצעות ספק ממדינת ביניים) הינו מותר, ואף מביא לרווחת הצרכן. הטעם לכך הוא שלא שנעשה שימוש שלא כדין בסימן המסחר, שכן מדובר ביבוא של מוצר מקורי,אשר נמכר על ידי היצרן לספק במדינת הביניים, וברגע שהיצרן מכר את המוצר הוא יצא מהתמונה ואינו יכול למנוע את שיווקו הלאה. קיימים סייגים רבים לביצוע יבוא מקביל, אולם, כאמור, ההלכה העקרונית הינה שיבוא מקביל ? מותר.

כעת נפנה לתרחיש הבא: יבואן מקביל קונה מספק ממדינת ביניים מותג. הספק מוסר ליבואן שמדובר במוצר מקורי. הטובין מגיעים למכס בישראל. המכס מקבל תלונה מאת היצרן, לפיה מדובר בזיוף. היצרן מגיש תביעה בבית המשפט כנגד היבואן, ובינתיים המכס מעכב את שחרור הטובין. איך יכול היבואן המקביל לצאת מהפלונטר? המהלך הטבעי והנכון הוא לפנות לבית המשפט שיורה למכס לשחרר את הטובין לאלתר. אלא שכאן מופיעה הבעייה במלוא חומרתה: היבואן המקביל לא תמיד יוכל להשיג את הדוקומנטציה המתאימה להוכחת טענתו שמדובר במוצר מקורי ולא בזיוף. אין לשכוח: היבואן המקביל קנה את הטובין מספק במדינת ביניים, ולא מהיצרן. ברור שהיצרן לא ירוץ להגן על היבואן המקביל, וגם הספק עלול לקבל "רגליים קרות" על מנת שלא להסתכסך על היצרן. בעיה.

התרחיש הנ"ל אינו דמיוני, אלא התקיים במציאות בתיק שנדון לאחרונה (תחילת יולי 2005) בבית המשפט המחוזי. היבואן המקביל לא הצליח להביא מסמכים התומכים בכך שמדובר בשימוש כדין בסימן המסחר, ובית המשפט התיר למכס להמשיך לעכב את הסחורה. בקשתו של היבואן המקביל לאפשר לו למחוק את הסימנים ולהחליף את האריזות ? נדחתה אף היא, וזאת על מנת למנוע ביצוע תרגיל "מצליח". תיק דומה נדון בעבר.

לא קל לבקר את החלטת בית המשפט. כשיבואן מקביל לא מצליח לספק הוכחות לכך שמדובר במוצר מקורי, מדוע שיינתן לו סעד? ואולם, במבט רחב יותר יש כאן מקום לדאגה, שהרי ברור שתמיד היבואן המקביל ימצא בנחיתות ראייתית מאופי הענין. נכון היה אילו בית המשפט היה קובע, לכל הפחות, קריטריונים ברורים של הראיות שאמורות להספיק ליבואן המקביל לצורך ביסוס טענתו כי הטובין הינם מקוריים.

אודות הכותב:
עו"ד גיל נדל עוסק בתחום דיני יבוא ויצוא, מסי יבוא ומסים עקיפים, חוזים בינלאומיים, הובלה ושילוח בינלאומי וקנין רוחני. עו"ד נדל מרצה בפורומים מקצועיים רבים כגון מכון היצוא, לשכת עורכי הדין, ארגוני סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים, איגוד שלכות המסחר ועוד. לעו"ד נדל מדור קבוע בעיתון "תעשיות", במגזין PORT 2 PORT, ובפרסומים נוספים. חומר נוסף מאת עו"ד נדל ניתן להוריד באתר האינטרנט, בכתובת http://www.nadel-law.co.il

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי