מורה נבוכים לנושא תמלוגים-מאת אלי מורנו
תמלוגים, מילת מפתח לא ברורה ומעורפלת למרביתנו. ליוצרים רבים, מדובר במשאת נפש לא פשוטה לקבל עמל על יצירתם לרבים אחרים מדובר במונח לא ברור, ולאותם אלו אשר עושים שימוש בקניין הרוחני של יוצרים מדובר בטירחה מיותרת שלו ניתן היה להם הכוח היו מבטלים אותה וחוסכים לעצמם טירדה מרובה והוצאות.
חוק זכויות יוצרים מגדיר בצורה מדוייקת את השימוש במונח קניין רוחני, במסגרתו רשאים יוצרים לקבל תמלוגים בגין השימוש ביצירתם. עד כאן נוח וברור. כיצד זה בעצם קורה? כיצד יכול היוצר הבודד לגבות תשלום עבור יצירתו, מי הם הגופים הגובים את התמלוגים ומי הם המשלמים אותם.
לעניין המאמר הזה, הראשון בסידרת מאמרים בנושא נעסוק הפעם בשירים המושמעים ברדיו.
בכל פעם כאשר מושמע שיר ברדיו, מישהו צריך לשלם, ומישהו צריך לקבל עבור אותה ההשמעה תמלוגים בגין השימוש הפומבי אשר נעשה בקניין הרוחני שלו. אבל מי הם בדיוק אותם בעלי הזכות? כיצד מוחלט לשלם להם? מי גובה עבורם את התשלום? וכמה?
שיר המושמע ברדיו מוגדר על פי החוק כזכות ביצוע פומבית לנושא שידור. גופי השידור השונים משמיעים את השירים, ובתמורה לשימוש שעשו בהם, דהיינו השמעתם בתחנות הרדיו השונות, עליהם להעביר תמלוגים בגין שימוש זה.
מי הם בעלי הזכויות בשיר?
ובכן, בשיר אחד יכולים להיות בעלי זכויות רבים.
רובנו מזהים את השירים בזכות מבצעיהם. אנו מכירים, אוהבים את הזמרים והזמרות המבצעים אותם ומשייכים לרוב את השיר אליהם. ואכן, המבצעים הם בהחלט בעלי זכויות יוצרים ביצירה, וההשמעה הפומבית של יצירתם מזכה את המבצעים בתמלוגים בגין הביצוע.
על תשלום התמלוגים למבצעים בשיר אמונה חברת אשכולות- החברה לזכויות מבצעים של אמני ישראל בע"מ. גופי השידור מעבירים סכום כסף מסויים אשר נקבע מראש בגין השידורים וחברות התמלוגים אמונות על ביצוע חלוקת הכספים למבצעי השיר החברים אצלם. עד הקמתו של שח"ם שמייסדו השחקן יורם חטב התנהלה אמ"י באופן יחידאי בשוק. לאמן מבצע לפיכך , יש היום את היכולות לבחור היכן הוא מבקש להיות מיוצג.
אחריהם מגיעים הנגנים. הללו מיוצגים על ידי עיל"ם אשר אחראית לחלוקת כספי התמלוגים לנגנים המקוריים אשר ניגנו בהקלטה אשר הושמעה ברדיו. גם להם זכויות יוצרים ברורות והם מקבלים את חלקם בגין השימוש בביצוע הפומבי של נגינתם.זהו הארגון היחיד בארץ אשר אמון על זכויות הקניין הרוחני של הנגנים ונגן המבקש לקבל תמלוגים בגין השימוש אשר נעשה בנגינתו יכול לעשות זאת אך ורק דרך חברותו באירגון זה.
אחרונים חביבים מגיעים כותבי השיר. המלחין, המחבר והמעבד של השיר. על חלוקת התמלוגים לאלו האחרונים אחראי אירגון אקו"ם. בעוד שבנושא זכויות מבצעים יש יכולת לאמן לבחור מי יהיה האירגון האמון על יצוגו, הרי שלמחברים מלחינים ומעבדים אין יכולת לבחור מי יגבה עבורם את התמלוגים והם חייבים להיעזר בשירותיו של ארגון אקו"ם אשר הוגדר כמונופול על ידי הממונה על ההגבלים העיסקיים מתוך תקווה לייצר תחרות בשוק התמלוגים. האירגון סובל מדימוי ציבורי בעייתי ונמוך במיוחד, הוא נחשב לעשיר מבין כל ארגוני זכויות היוצרים וכמותם, מוגדר כמלכ"ר. כלומר, מוסד ללא כוונת רווח אך סובל בשנים האחרונות ממשבר אמון קשה עם רבים מן החברים בו, ראה תביעת השלושה עשר המפורסמת בראשתו של עמיר בניון בנושא השקיפות הכספית של ההסכמים אותם חותם האירגון.. ותביעה נוספת שהוגשה לאחרונה על ידי שמרית אור בנושא הפרשת כספים לצורך פנסיה מטעם האירגון.
כל האירגונים אשר הוזכרו לעייל מטרתם אחת, לגבות מקסימום כספים בגין היוצרים אותם הם מייצגים ולהעבירם לחבריהם את הסכומים המגיעים להן בגין שימוש בזכויות היוצרים שלהם. כולם מנוהלים בצורה דומה פחות או יותר, דירקטוריונים המורכבים מבעלי עניין הממנים עסקנים טובים יותר או פחות לטפל בעניניהם.
למה בכלל צריך אירגוני זכויות יוצרים?
גופי השידור בארץ ובעולם אינם ממהרים לשלם כספים ליוצרים וזו עובדה ידועה. יכולת המיקוח של יוצר, מבצע, או נגן בודד אל מול ארגון עסקי גדול הן מוגבלות וסביר להניח שאלו יוותרו על השימוש ביצירתו לו ינסה לדרוש מעל למה שהן רגילות לשלם. למרות זאת, יוצרים ואמנים בעלי רפרטואר גדול במיוחד, מחריגים את הזכויות המוחלטות שנתנו לאירגוני זכויות היוצרים לייצג אותם בגביית תמלוגים בגין השימוש ביצירותיהם והם מצליחים בשנים האחרונות לסגור עיסקאות בלעדיות בגין השימושים ביצירותיהם החורגים מתעריפי השימוש המקובלים וזאת עקב העובדה שחברות הסלולאר השכילו להבין את הערך המוסף שבבלעדיות על אמן יוצר, ויש להם מה שמקובל לכנות בתעשיה "כיס עמוק" במיוחד.
ומה עם חברות התקליטים? להן אין זכויות?
בהחלט, גם חברות התקליטים מקבלות את הנתח המגיע להם בגין השימושים במאסטרים של ההקלטות בהן נעשה שימוש. אותם מייצגת הפדרציה הישראלית של חברות התקליטים שהוא גוף שהוקם על ידן במטרה לדאוג להסדרת השימושים בזכויות היוצרים שלהם.
כולם מקבלים את אותו הדבר?
לא. כל אירגון דואג לחבריו שלו בתחום שלו ואין קורלציה בין הסכומים המחולקים לחבריו. אין שקיפות בין האירגונים והעובדה שכל אחד מהם אחראי על פלח יחסית צר של יוצרים גורמת להחלשתם אל מול גופי השידור. ארגונים אחדים משלמים יותר ויותר פעמים בשנה לחבריהם, ואחרים פחות. זהו רק אחד החוסרים הטמון ביצוג רב גופי ליוצרים במקום ארגונים שלא יבדילו באופן היצוג על בסיס אופי היוצר החבר בהם.
אם ככה תחנה יותר פופלארית משלמת יותר תמלוגים?
לא בהכרח, עד כמה שזה ישמע מוזר ולא הגיוני. לשיקולי רייטינג, שלא בדומה לשאר ארצות העולם אין ככל הנראה משקל בגביית תמלוגים בארץ. גלג"צ שהיא ללא ספק התחנה המושמעת ביותר בארץ לא משלמת בהכרח את התמלוגים הגבוהים ביותר פר השמעה.ההסכמים עם גופי השידור הם פונקציה של משא ומתן בין ארגוני זכויות היוצרים, היכולות שלהם בניהול משא ומתן ויכולתו של הצד למולם. תמיד ימצא מישהו בגוף השידור שיסביר לאמן שיש לו "זכות" להיות משודר. וגם אם האמן עצמו יחלוק על כך, הרי שאת ההסכמים עם גופי השידור לא הוא בעצמו חותם, אלא האירגון המייצג אותו.
מה עם יוצר שהוא גם הכותב וגם המבצע?
במקרה זה יקבל יוצר שכזה את המגיע לו משני ארגונים במקביל.מארגון אחד יקבל את המגיע לו בגין ביצוע השיר ומארגון אחר יקבל היוצר תמלוגים על כתיבתו מארגון אחר.
זה לתמיד?
לא. חוק זכויות יוצרים בכל מדינה מסדיר את השימושים ואת תוקפם. בארץ החוק קובע כי זכויות היוצרים ביצירה שייכות ליוצר למשך כל ימי חייו ולאחר מכן במשך שבעים שנה הם מוענקות באופן אוטמאטי ליורשיו.
למה בכלל צריך לשלם תמלוגים?
רבים מאיתנו לא מבינים את הצורך בתשלום תמלוגים בגין שימושים פומביים ביצירות. ונראה להם שהמאמץ בכתיבת שיר, ביצועו או נגינה בהקלטה שלו הוא איזוטרי וחד פעמי. זו טעות מקובלת. קניין רוחני, כשמו כן הוא. קניין לכול עניין ודבר. יש אנשים שקונים דירות, ויש אנשים שכותבים שירים. כתיבת שיר היא לא עניין של מה בכך, מה גם שהסיכוי לכתוב להיט הוא ערטיאלי במיוחד. וכתיבתו של להיט אחד לא מבטיחה בהכרח כתיבה של עשרות אחרים. מי שעוסק בעולם המוסיקה יודע זאת היטב. יתכן מאד שהרגע הוא חד פעמי, וסביר עוד יותר שהושקעו בכתיבתו הרבה מהנראה לעיין, מדובר בהתמסרות של יוצרים רבים הרואים בכתיבת שירים, בביצועם או בנגינה דרך חיים ומוכנים לעשות ויתורים רבים על מנת להשיג את מטרתם. מובן מאליו שהם רוצים לראות ברכה בעמלם כאשר רגע הקסם המופלא הזה מתרחש והשיר הופך ללהיט גדול.
אפשר להתעשר מזה?
השאלה היהודית הנפוצה, לא בדיוק. או ליתר דיוק. מאד תלוי מי אתה והיכן אתה יוצר. השוק האמריקאי למשל גדול מאד, לו כתבת שיר עבור אלביס פרסלי, סביר להניח שלא קופחת, רמת השימושים הגבוהה במשך עשרות שנים יכולה בהחלט לפרנס את מחבריו. חוזקה של האגודה המייצגת וגודל השוק הם בהחלט פרמטרים שצריך לקחת בחשבון. לשיר יש אורך חיים מוגבל למדי, כדאי לזכור גם את זה. להיט גדול יכול להיות גדול באותה השנה, הוא יכול להעלם מן המפה מייד לאחר מכן, והוא יכול לחיות למשך עשרות שנים. לנצח באומנות- אין חוקים. כל עוד השיר קיים ומושמע, ניתן להשוות אותו לדירה שנמצא לה שוכר.
